פסק-דין בתיק ת"א 15215-06-09

1.         בפני תביעה שטרית לחיוב הנתבעים בפירעון 10 שטרי חוב, כל שטר על סך של 27,000 ש"ח. זמן פירעונם 01.11.06. עושה השטרות הוא הנתבע 1, פרנצס יעקב, ואילו נתבע 2, פרנצס משה, חתום בתור ערב. השטרות נמשכו לפקודת התובע, רון סלע. (להלן: "שטרי החוב")

2.         ההליך התחיל בבקשה לביצוע שטר שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל נגד שני הנתבעים. הנתבעים הגישו התנגדויות לביצוע השטרות. הדיון הועבר לבית משפט זה, נפתחו שני תיקים אזרחיים, ההתנגדויות התקבלו בשני התיקים והדיון אוחד.

3.         שטרי החוב נמשכו במסגרת יחסי שכירות. חוזה השכירות נחתם ביום 02.11.00, בין התובע לבין "נגריית היוגב עיצובים 2000 בע"מ", (להלן: "החברה") ולפיו השכיר התובע לחברה את המושכר כהגדרתו בחוזה (ת/3).

שמו של הנתבע 1, יעקב פרנצס, נרשם בחוזה בתור שוכר, אולם הוא חתם על החוזה על גבי חותמת החברה שנוספה לחוזה ולא בחתימה נפרדת.

תקופת השכירות - מיום 01.01.01-31.12.05, (להלן: "תקופת השכירות הראשונה") עם אופציה להארכה לתקופה נוספת של 5 שנים, החל מ-01.01.06-31.12.10. עוד הוסכם, כי במידה והאופציה תמומש, הערבויות שבידי המשכיר תישארנה בתוקפן.

            עם סיום תקופת השכירות הראשונה, בוטל חוזה השכירות על ידי התובע, אולם, בשלב מאוחר יותר, חודשו היחסים החוזיים, בעל פה וללא כל אסמכתא בכתב. (להלן: "תקופת השכירות השניה").

            בחודש אוקטובר 2006 אירעה שריפה בנגריה אשר כילתה את כל הציוד וגרמה נזקים למבנה וכך הגיעו יחסי השכירות לסיומם והתובע לא הצליח להשכיר את המושכר מאז.

            התובע, אשר טוען לנזקים שנגרמו לו במהלך תקופת השכירות השניה, כפי שיפורט בהמשך, הגיש את שטרות החוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ ועתר לחיוב הנתבעים בתשלום מלוא סכום השטרות.

טענות ההגנה של הנתבעים

4.         שטרי החוב נשוא התובענה, הם שטרות לביטחון, להבטחת תשלום דמי השכירות על ידי השוכר, וזאת לתקופת השכירות הראשונה בלבד. רק במידה והשוכר אינו משלם את דמי השכירות, קמה חבותם של הנתבעים לפרוע את השטרות. השוכר, החברה, שילמה את דמי השכירות לכן אינם חייבים לפרוע את השטרות.

5.         משבוטל חוזה השכירות בתום תקופת השכירות הראשונה, ולא נמסרה לנתבעים הודעה אודות חידוש היחסים החוזיים או הארכת תוקף החוזה הראשון הרי שתוקפם של השטרות פג ואין הנתבעים חייבים בפירעונם לתשלום חוב כלשהו הנובע מתקופת השכירות השניה.

6.         הנתבעים הוסיפו, כי רק מטעמי זהירות יתייחסו לגוף הדברים ולטענות לעניין קיומו של חוב נוסף כביכול שבו חבה השוכרת ושאינו נובע מאי תשלום דמי השכירות, והוא החוב בגין הנזקים שנגרמו למבנה המושכר בעקבות שריפה שארעה במושכר בחודש אוקטובר 2006 (היינו בתקופת השכירות השניה) ואשר גרמה נזק לציוד ולמבנה.

לטענת הנתבעים התובע הוא האחראי לשריפה מאחר והשכיר את המושכר בניגוד לחוקי התכנון והבניה ובכך סיכן את רכושו ורכושם של אחרים.

עוד נטען, כי חוקרים שחקרו את אירוע השריפה העלו שתי אפשרויות באשר לגורמי השריפה. הראשונה: תנודות במערכת החשמל הציבורית, והשניה: מי גשם שחדרו למבנה וגרמו לקצר חשמלי. לטענת הנתבעים, לפי שתי האפשרויות הנ"ל האחריות לנזקים רובצת לפתחו של התובע.

יתירה מזו התובע התחייב, בחוזה השכירות, לבטח את המבנה על חשבונו, לכן, ככל שהביטוח אינו מכסה את הנזקים הנ"ל הרי שהתובע נושא באחריות משלא קיים התחייבותו על פי החוזה לבטח את המושכר.

טענות התובע

7.         התובע אינו חולק על הטענה, כי שטרות החוב נמסרו כשטרות ביטחון, אולם לטענתו, שטרות אלה לא באו להבטיח תשלום דמי השכירות בלבד אלא תשלום כל חוב של המשכיר הנובע מיחסי השכירות לפי החוזה, הן לתקופת השכירות הראשונה והן לתקופה השניה.

החובות, שלטענת התובע, המשכיר נותר חייב בעקבות סיום יחסי השכירות, נוצרו במהלך תקופת השכירות השניה והם כדלקמן:

פיצוי בסך של 330,430 ש"ח, בגין הנזקים שנגרמו למבנה בעקבות השריפה.